העוורת

הרמזים המטרימים בסיפור:
1.יציאת הבעל באמצע הלילה ונטילת הידיים כשחזר מרמזים על יציאה להלוויה.
2.נאמר שחנה הרגישה שבר מסויים עצר את הרוח אלה היו המצבות
3.מתוארים צעדים של קבוצת אנשים מידי פעם צעדי אנשים בזמן הלוויה
4.בעלה יודע שתינוקות רבים מתו מאותה מחלה.
כיצד נוצאת אווירת המתח בסיפור?
בעזרת פערי מידע שנותרים בקריאה ה1 של הסיפור הוא תמיד במתח ומנזה למצוא את התשובות
1.כבר במשפט ה1 נוצר חוסר אמון לגבי מה שנאמר לחנה בנוסף מודגשת העובדה שהיא עוורת.
2.נרמז לקורא בפתיחה שנאמרים כאן דברי שקר עי הדגשת העובדה שחנה שונאת שמשקרים לה.
3.בלילה הכלולות חנה מגלה שבעלה אינו צעיר דרך שיעולווצעדיו וחנה מרגישה שרומתה בצורה הדרגתית
4.השתיקה שמבטאת הסתרת מידע כל שאלה שחנה שאלה את בעלה הוא ענה לה בשתיקה
נק' התצפית ומספר הסיפור
בסיפור זה המספר הוא מספר כל יודע הוא יודע מה מתרחש בעולמה הפנימי של חנה מה היא מרגישה ומה היא חושבת. הוא מתאר את דבריו בגוף שלישי ומוסר את המידע לפי מה שחנה יודעת לפיכך הוא הופך את עוורונה של חנה לעוורונו של הקורא. הוא נמנע מלגלות פרטים שחנה אינה יודעת ובעצם חנה מתפקדת כבלשית ולכך יש מס' יתרונות: יצירת מתח ומשיכת תשומת לב הקוראים הם צריכים לפענח את התעלומה יחד עם חנה, זה מבליט את חנה כדמות הראשית בסיפור.
חנה העיוורת:
היא הדמות המרכזית בסיפור. חנה מתאפיינת באמצעות אפיון עקיף הכולל את מחשובתיה מעשיה ומוטיב הדפיקות. המאפיין הבולט בהתנהגותה הוא חוסר האמון שהיא רוכשת לסביבתה למרות שהיא עוורת היא מצליחה לפצות על כך באמצעות אינטואיציה.לדמות יש תפקיד בהצגת ביקורת כלפי החברה שבמתבטאת ביחס מזלזל כלפי השונה או החריג בחברה והשתקת הנשים וניתצובן להיות תלויות בגבר העוורון של חנה הוא בעצם העוורון של הנשים באותה תקופה.החברה מזלזלת בה מנצלךת אותה ומעלימה ממנה פרטים לגבי חייה.
רבי ישראל:
מאופיינת באמצעות אפיון כללי הכולל את סגנון לבושו דיברוו ועיסוקו.דמותו מזוהה עם מקצועו כקברן הוא לא מגיב בכאב על מות התינוקת שמראה שהיא לא הייתה מרכז עולמו. הוא מייצג בסיפור דמות בעל כוח שטני שתוקף את האדם ממקום בלתי צפוי יחסו כלפי חנה הייתה מזלזלת מתבטא בחוסר תקשורת שתיקות מרובות ויחס קר.הוא משומש להעברת ביקורת חברתית הוטא מעביר את השליטה הפטריאכלית של הגבר באישה ואת הזלזול וההשתקה שקיימת סביב האישה והחריגים.
מוטיב הדפיקות:
המוטיב המרכזי בסיפור.הוא מניע את העלילה בדרך המיוחדת שבה חנה קולטת את המציאות סביבה מובלטת הצעדים והדפיקות שני אלו הם גירויים הממלאים את עולמה של חנה ומאפיינים את דמותה הרגישה מדגיש את המצב בו היא נמצאת באמצעות הדפיקות חנה מצליחה לפענח את דמות בעלה.מוטיב הדפיקות בסיפור קשור גם לאמלנט שמיצר מתח רב.מיד לאחר האקספוזיציה הוא מופיע ונשאר למשך כל הסיפור הדפיקות נפסקות עם הולדת בתה ונמשכות לאחר מותה כלומר כאשר יש שלווה הדפיקות נעלמות. זה ממחיש את המתח הרב בליבה ומאפיינת את המוות וזה מתקשר לסוף הסיפור.
ביקורות בסיפור:
1.יחסר החברה אל אדם חריג הוא מזלזל העוור נתפס כטיפש שניתן לנצל את מגבלותיו החברה שסבבה אותה יצרה נגדה קשר של שתיקה החברה גורמת לחנה להיות אומללה. החברה בכוונת תחילה שותקת ומסתירה פרטים ומבעלי מום ומנצלת אותם.
2.היחס כלפי אישה. הסופר מותח ביקורת קשה על מעמד הנחות של האישה בחברה הפטריאכלית היא אינה ישדות אוטונומית ואינה חופשייה לבחור בגורלה הן נתפשות בחברה כנחותות ומושתקות מבעליהן העוורון של חנה הוא עוורון הנשים בחברה.
3.הסיפור מעלה מסר פילוסופי אודות מצב באדם בהיותו אדם. אנו נישאים יולדים מנהלים סדר יום רגיל וכל אחד מחפש את האושר שלו אך האושר יכול להלקח בצורה אכזרית המבר רומז לקוראים כי מקור גורלה המר של חנה הוא בהיותה אדם שאינו יודע את גורלו וכן נתון למשחק בידי כוחות המוות והחיים.